<h1>מעשה הגאונים סימן צ"ה</h1>
<h2>דף נז.</h2>
שאלתי מרבינו שלמה על כנף עוף שנשבר, ואמר בכנף לא מטרפ' אך חתכהו מן הפרק והשלך, אבל נשבר למעלה בצד הגוף חיישינן לריאה וצריך בדיקה.
<h2>דף עו.</h2>
שלשה פרקים ברגל העוף. פרק התחתון הוא הארכובה שעליו כעין קשקשים אם נחתך בחציו או ברובו כשר העוף, אבל נחתך בראש הפרק מקום שנדבקין פרק תחתון לאמצעי ראשון לשני טריפה, מפני שבאותו הראש נצמתין הגידין, ופרק השני שם צומת הגידין, מחציו ולמטה (בין) [כיון] שנשבר העצם אעפ"י שאינו יוצא לחוץ צריך לבדוק צומת הגידין, אבל מחציו למעלה אין שם תורת צומת הגידין, ולכך אם נשבר העצם ובשר ועור חופין את רובו האבר כולו אסור והעוף כשר לפי שכך דינו ברגל בהמות, וכל טריפות שמנו חכמים בבהמה כולם מנו חכמים בעוף חוץ ממה שאמרו חכמים במס' חולין [נ"ו ע"א]. ופרק שלישי הוא הרחב הדבק לגוף אם נשבר אותו העצם ואין עור ובשר חופין אותו אסור גם האבר גם העוף, ואם עור ובשר חופין את רובו מותר גם העוף גם האבר, וכיצד בודקין אם עור ובשר חופין את רובו לא שיפתח וירחיב את המכה אלא ימתח את האבר כמות שהיה, ויקרב השברים זה לזה כמו שהיו שלימים (או) [ו]יעיין בעור ובשר אם חופה רובו או מיעוטו. בברכות העיקר והתוספות ובשלום עד בלי דיי יבורך אחי משיב נפשי עין ימיני גדולי ר' פלוני בר' פלוני אחי וביתו וילדיו ישמרכם שומר הברית והחסד לבנים לאלף דור כמותכם, ואני פלוני ופלוני אחי' משיב על שאילותיך הנעימים המפקחים והמרוים לב כל רואיהם, שאלתי את פי רבותינו ישמרם י[ו]צרם ויחיים ויברכם ואמרו לי כמו ששגרתי וגם אני מחלק זכותך שזכיתי אערכה לפניך. הן ראשית תבואתך טובה ששאלת על תרנגולת שחוטה ונמצא שכבר היתה הירך שבורה במקום צומת הגידין והנה העלתה ארוכה ונתרפאה היטב שנדבקו שברי' זה על גב זה ונתרפאו והיו יפה יפה וגם העור עלה וכסה מקום השבר, ועכשיו אם נחוש לצומת הגידין פן ניתקו בזמן שנשברה הירך, וצריך לבדקם אם הם קיימים או לאו, או נאמר בחזקת קיימים הם הואיל שעלתה ארוכה ולא נבדוק, וגם עיינתה שהיו בה אשכל בצים דקות כעדשה וכחרדל וסברתה לומ' אילו היתה טריפה לא הייתה יולדת ומשבחת, לפי שסגול זה של בצים נדמה שנהיה לאחר שנתרפאת שהרי דקין הן, אין לחוש כלל שמא ניתקו הגידין דאחזוקי באיסורא לא מחזקינן, דאילו הוה איכא לקמן כד מיתברא כרעא מעילוי צומת הגידין, וקא נפיק גרמא ועור ובשר חופין את רוב עוביו ורוב הקיפו, הוה אמרינן מדהא ריעותא חזינן ביה אע"ג דלא מטרפא בהא, נעיין נמי לצומת הגידין דלא אינתוק, והכי נמי אע"ג דלא נפיק גרמא לבר כלל אלא מתמשמש בידה דתבר מלגיו למשכא, אמרינן הואיל ואית ריעותא בהאי עצם אע"ג דלא מיטרפא ביה דלא נפק לבר אפי' הכי אמרינן ניבדוק דילמא אינתוק צומת הגידין הוא, דהא ריעותא קמן בעצם נחזי נמי לצומת, אבל הכא כי אתא לקמן דכבר איתברה ואיתבריאת שפיר מדלא חזינן השתא ריעותא לקמן בעצם, לא צריכנן לפשפושי למיבדק בתר צומת הגידין דאחזוקי באיסורא לא מחזקינן. ועוד לדעתי שאפילו נשבר העצם לפנים ואינו יוצא כלל לחוץ אין צריך לבדוק אחר צומת הגידין, שהרי דרך העצם נוחה להשתבר, לפי שהיה דבר קשה אבל הגיד והעור שהוא דבר רך אם אין דוחק וחוזק דנתקו אינו מתנתק, ועכשיו אנו רואין שהעור לא נפסק שהוא עלול וכל שכן גיד ודאי לא נפסק שאינו נוח יותר להנתק. אבל הרב ר' מנחם הלוי מצריך לבדוק כשנשבר העצם ממש מבפנים אעפ"י שאינו יוצא לחוץ כלל, אבל בתרנגולת זו כגון שלך אינו מצריך לבדוק הואיל ונדבקו שבריה אחד באחד הואיל ותרנגולת שלך העלתה ארוכה דאידבוק גרמי להדדי, ומדאידבוק ברי לן דלא הוי תבריה בדלית עור ובשר חופין את רובו, וכי תימא ודאי עצם הוה חופין את רובו אבל מאן לימא לן דילמא אינתיק גידי הא נמי לא איכא למיחש דהא חזינן דלא נתנונה ואזלה דהא אשכחה דה(א)עלתה ארוכה, וכי תימא דילמא בהא אבר דלא מיטרפא ביה משכחה דהיינו בעצם דהוי חופה את רובו, ולעולם אימא דאינתיק צומת הגידין הא לא איפשר חדא דאחזוקי איסורא לא מחזקינן אי לא הוי אתי לקמן כדאיתבר, וחד כי משכח' ובחד אבר נתנוונה ומטרפא, ועוד האי שיחלא דידה מוכח דלא טעני ביעי, [אי הוי טריפה] דסגול דידה כחרדלא וכטלופחין דהוי מיילדא ומשבחא ולית ליה למיחש, והיל[כתא] בנקבה שאינה יולדת וכן [אמר] אמימר הני ביעי וכו', [נ"ז ע"ב] ועוד הא מעשים בכל יום שנמצאות תרנגולות לאחר בישולן מידבקין שברי עצמותיהן וליכא דחייש, וכן שמעו וראו בימי רבותינו אשר היו לפנינו.
